פסק-דין בתיק ה"פ 4110-02-11

בפני בקשה להורות על סילוקה של התביעה על הסף.

לטענת המשיבה יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית כמו גם נוכח העובדה כי בהתאם להלכה הפסוקה אין מקום לקבל את עתירתו של המבקש.

עוד נטען על ידי המשיבה כי ממילא לא הוכיח המבקש כי הינו בעל הזכויות במקרקעין או כי נגרם לו נזק כלשהו כמתואר על ידו במסגרת המרצת הפתיחה.

לחילופין עתרה המשיבה כי בית המשפט יורה על העברתו של ההליך בתיק זה להליכים של תביעה "רגילה" חלף ניהולו של ההליך כהמרצת פתיחה.

המבקש התנגד לבקשה וטען כי נוכח מהות הסעדים המבוקשים נתונה הסמכות לבית משפט זה, כי המקרים בהם יורה בית המשפט על סילוקה של התביעה על הסף הם מקרים קיצוניים שאינם דומה למקרה הנדון וכי  עיון בתשובת המשיבה להמרצת הפתיחה מלמד כי אין ממש בטענותיה של המשיבה בכל הקשור לקיומו של מעשה בית דין המחייב את הצדדים.

עניינה של המרצת הפתיחה היא עתירתו של המבקש כי בית המשפט יינתן בידו סעד הצהרתי ביחס לנושאים הבאים :

א. כי פעולות המשיבה בשטחו של המבקש בבניין בשדרות רוטשילד 42 בבת ים (להלן: "המקרקעין") הינן בגדר השגת גבול.

ב. כי כנגד המשיבה קיים השתק שיפוטי, השתק עילה והשתק פלוגתא המקימות מניעות מצד המשיבה בכל הנוגע למקרקעין.

כן התבקשתי להורות על עיכוב כל הליכי הגבייה הנובעים מדוחות חנייה המתייחסים למקרקעין נשוא התביעה עד למתן הכרעה בהמרצת הפתיחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ונתתי דעתי לטענות הצדדים בפני במסגרת הדיון, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף. טעמיי להלן.

סמכות עניינית

באשר לסמכות העניינית יש לאבחן בין הסעדים השונים להם עותר המבקש.

הסמכות העניינית לדון בסעד הצהרתי לעניין היות פעולות המשיבה "השגת גבול" כמשמעותו של מונח זה בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, נתונה לבית משפט זה.

מתן צו הנוגע לעיכוב הליכי גבייה ביחס לדוחות חנייה, אינו הסמכות העניינית של בית משפט זה וראוי כי יידון, בכפוף להוראות הדין בפני הערכאה המוסמכת לכך.

פסיקתו של בית המשפט העליון בכל הנוגע לדוחות חנייה מלמדת על אבחנה בין דיון בעצם מתן הדוחות והעונש או הקנס שנקבע בגינן לבין סוגיית התיישנות העונש.

סמכותם של בתי המשפט השלום ה"אזרחיים" יוחדה לעניין הדין בשאלת התיישנות העונש וזאת בלבד.

גם פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המבקש במסגרת תגובתו, כמו גם במסגרת הדיון בפני, עוסקים באותה אבחנה בדיוק.

(בעניין זה ראה לדוגמא ע"פ 3482/99 פסי נ' מ"י  פ"ד נט(5) 715 ופסק הדין של כבוד השופט אטדגי בת.א. 1211/05 מנדלוביץ שי נ' עיריית תל-אביב (טרם פורסם)).

ואולם, המבקש בתיק זה אינו עותר לביטול דוחות החנייה מן הטעם של התיישנות העונש, אלא שלשיטתו יש להורות על עיכוב ההליכים עקב ניהולם של ההליכים שבפני.